מחלות עיניים

מחלת הגלאוקומה (ברקית) פוגעת בעצב הראייה באופן בלתי הפיך, לעיתים עד לעיוורון מוחלט, ונחשבת לאחת מ-3 הגורמים העיקריים לעיוורון בעולם בכלל ובישראל בפרט. ישנם שני סוגים של גלאוקומה:

• גלאוקומה ראשונית רחבת זווית – הסוג השכיח ביותר של הגלאוקומה. נקראת "ראשונית" מכיוון שהיא מתפתחת בעין. ישנה פגיעה איטית והדרגתית בעצב הראייה ובשדה הראייה, מה שמקשה על החולה לשים לב לכך שראייתו הולכת ומידרדרת. רק לאחר שכבר נגרמה פגיעה קשה ביותר בראייה, ניתן להבחין בקיומה.
  
  
• גלאוקומה זווית צרה – בגלל מבנה מסוים של העין, ובעקבות סגירתה של הזווית בתוך גלגל העין, אצל אנשים מסוימים עלול להופיע התקף פתאומי של גלאוקומה – עלייה חדה בלחץ בתוך גלגל העין.

אבחון של גלאוקומה מתבצע על-ידי רופא העיניים במסגרת בדיקות עיניים תקופתיות. חשוב לבצען החל מגיל 40, בעיקר עבור מי שאחד מבני משפחתו חלה בגלאוקומה (בעלי רכיב גנטי). המעקב התקופתי חשוב ביותר, מכיוון שהפגיעה בראייה הדרגתית מאוד וקשה לעיתים לשים לב להידרדרות במצב הראייה.

הטיפול העיקרי בגלאוקומה הוא באמצעות טיפות עיניים, כדורים, לייזר או ניתוח. המטרה היא הורדה של הלחץ התוך עיני, במטרה למנוע פגיעה נוספת בשדה הראייה.

יש לפנות מידית לרופא העיניים במצבי החירום הבאים, המעלים חדש לגלאוקומה חדה צרת זווית: אדמומיות ניכרת בעין, כאבים חדים בעין, כאבי ראש, טשטוש חד בראייה בליווי הקאות או כאבי בטן.

הרשתית היא אשר מרפדת את החלק הפנימי של העין ומהווה בסיס אנטומי ופיזיולוגי לחוש הראייה. תאי הרשתית אחראים להמרת התמונה לאותות חשמליים המועברים למוח דרך עצב הראייה.

היפרדות רשתית הוא מצב שבו רשתית העין, רקמה עצבית רגישה לאור, נפרדת עקב קרע שנוצר בה מקיר גלגל העין. זוהי סכנה מידית לראייה, שניתן לטפל בה במספר דרכים: הזרקת גז, ניתוח חיגור או ניתוח מסובך מסוג ויטרקטומיה.

גורמי סיכון להיפרדות רשתית:

קטרקט היא מחלת העיניים הנפוצה ביותר בגילאי 65-60, ועוד יותר בגילאי 80-70. המחלה היא אחת הסיבות העיקריות לירידה באיכות הראייה בעולם המערבי, והגורם העיקרי לעיוורון במדינות מתפתחות.

בעין בריאה, העדשה שקופה לחלוטין וכך מתקבלת תמונה חדה ברורה ונקייה. לעומת זאת, בעין עם קטרקט העכירות בעדשה מפריעה לראייה, שנפגמת ככל שהעכירות גוברת.

התפתחות קטרקט נגרמת בדרך כלל בעקבות שינויי גיל, אך ההתקדמות יכולה להיות מושפעת ממחלת הסוכרת, אישון, תרופות מסוימות או טראומה.

סוכרת (Diabetic Retinopathy) היא מחלה סיסטמית בה רמת הסוכר בדם גבוהה יתר על המידה, והגורם הכי שכיח לעיוורון בגילאי העבודה (20-74 בארה"ב). למחלה שני סוגים:

• סוכרת מסוג 1 (juvenile diabetes) – מחלה אוטואימונית שבה אין מספיק אינסולין וישנה בעיה בייצור תאי בטא בלבלב.
  מופיעה בדרך כלל בגילאי 10 עד 20.
• סוכרת מסוג 2 (adult-onset diabetes) – במחלה זו התאים בגוף אינם מצליחים לקלוט את האינסולין עקב חוסר בקולטנים. מופיעה בדרך כלל בגילאי 50 עד 70.

למחלת הסוכרת השפעה על כלי הדם ועל הרשתית בעיניים. עודף הסוכר גורם לפגיעה בתאי האנדותל, המהווים שכבה פנימית שמקיפה את כלי הדם, ובנוסף גורם להיחלשות של דופן כלי הדם שמגיעים לרשתית (מאבדים את צורתם ואת העובי שלהם). כתוצאה מכך, יכולה להיווצר מפרצת. במקום שתהיה זרימה ישרה בכלי הדם, הזרימה נחלשת והופכת ל"מערבולתית", מה שיכול ליצור קריש דם ולגרום לחסימה. אותן מפרצות גורמות לאי-אספקת חמצן, ולכן הגוף בשלב הזה מנסה לפצות על כך באמצעות שגשוג של כלי דם חדשים, הגורמים לדימומים ברשתית ובזגוגית, בצקות, היפרדות רשתית, קטרקט או גלאוקומה – מצבים המסכנים את הראייה.

סימנים נפוצים לסוכרת:

• טשטוש בראייה
• ראיית הבזקים וניצוצות
• אובדן ראייה פתאומי

כדי למנוע את סיבוכי הסוכרת בעיניים, חשוב איזון טוב של רמות הסוכר בדם. מעקב סדיר אצל רופא העיניים יאפשר אבחון מוקדם של השינויים הראשוניים ברשתית, בשלב שבו ניתן לטפל בהם ולמנוע את הסיבוכים המשניים. כמו כן, חשוב לבקר את אופטומטריסט לצורך מעקב והתאמת משקפיים זמניים עד לאיזון הסוכרתי.

הטיפול העיקרי במחלות הרשתית נעשה באמצעות לייזר. ישנן גם הזרקות של Lucentism, Avastin) Anti-VEGF).